<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בא</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ולענין פרה שילדה מן חמור, וחמור שילדה מן הסוס, אמרו חכמים, פרה שילדה מן החמור, וחמור שילדה מן הסוס, פטורה מן הבכורה, שנא' [שמות ל"ד] ופטר חמור תפדה בשה, [שם י"ג] פטר חמור שני פעמים עד שיהא הולד חמור והנולד חמור, וכן הלכה.
<h2>דף יא.</h2>
ולענין פטר חמור, פדיונו עיקר בשה ובכל דבר, ועוד שה במשהו או בשויו של פטר חמור. אמר ר' יצחק אמר ר' שמעון, ישראל שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו, בשויו, במה דברים אמורים, בשאין לו שה ופודיהו בדבר אחר צריך שויו, אבל בשה, שה בן שלשה זוזים, וכן הלכה.
<h2>דף יב:</h2>
ולענין השאלות, המפריש פדיון פטר חמור (ואבד) [ומת] ר' אליעזר מחייב באחריותו (ובחמש) [כחמש] סלעים של בן וחכמים [אומרים] אינו חייב באחריותו (בפדיון) [כפדיון] מעשר שני והלכה כחכמים, לפי שיחיד ורבים הלכה כרבים.
<h2>דף מט.</h2>
[קדש לי כל בכור] בכור אדם מבן שלשים יום חיב לפדותו, פחות מיכן נפל. בכור בהמה שמונה ימים, פחות מיכן נפל, שנא' ומיום השמיני והלאה (ויקרא כ"ב). ויהי כי הקשה פרעה לשלח[נו], שומע אני מאליו, ת"ל ויחזק ה' את לב פרעה. ויהרג ה' כל בכור, מיכן אמרו זובחין בכורי בהמה כנגד בכורי (אדם) [בהמה], ופודין בכורי אדם כנגד בכורי אדם.
